הפסקת חשמל 1995
​
תַּקָּלוֹת בַּדָּבָר
יְכוֹלוֹת בְּהַפְעָלַת חַשְׁמַל
שְׁקָעִים
(אֲשֶׁר עֲשׂוּיִים לַעֲזֹב)
לַעֲזֹב אֶת כָּל הַמִּקְרִים,
תַּקָּלוֹת בַּשִּׁלְטוֹן
כְּדֵי לְסַפֵּק כֹּחַ זֶרֶם
חַשְׁמַלִּי
נֶעֱלֶמֶת, מְשֻׁחְרֶרֶת,
אֲנִי עִוֶּרֶת, אֲנִי עִוֶּרֶת.

מורשה (מוסררה) ג׳ארח נולדה בשכונת מוסררה בירושלים בשנת 1940 למשפחה חילונית. אביה היה פלסטיני, ואמה יהודיה אנגליה שהשתכנה בישראל.

בגיל 14 מורשה התחשמלה מזרם גבוה ושתיים מאצבעותיה התפחמו. מאז העידה שהיא ממשיכה לחוש בזרם החשמל שבתוכה. בתהליך ההחלמה היא נשארה לבדה כחודשיים בבית הוריה שם החלה לכתוב ולחקור את כל מה שמצאה סביבה, בעיקר חפצי חשמל וספרי שירה אנגלית שאמה נהגה לקרוא​.

​מאז, מורשה כתבה עשרות שירים, ברובם השתמשה בהתפתחויות הטכנולוגיות שקרו סביבה כמטפורות לחייה שלה. חיבתה לשירה וטכנולוגיה לא פסקה גם ברגעים קשים בחייה כאשר התמכרה לזרמים חשמליים במתח נמוך שהובילו להוצאות כספיות גבוהות ולבסוף לגירושים מבעלה.

זרמים - 1972

חַשְׁמַל נֶטוֹ
נֶטוֹ-בְּרוּטוֹ לַמִּשְׁפָּחָה
חוּט חַשְׁמַל סָגֹל
אֵין לִי הַאֲרָקָה
חַשְׁמַלָּאִית וּשְׁמָהּ תְּשׁוּקָה

אנטי מחיקון - 1977

הַצֶּבַע שֶׁל הַדִּיוִיזְיָה
מְחֻסָּר הַהוֹנָאָה
מֵהַטֶּלֶוִיזְיָה,
הַמַּטָּרָה עַל הָאוֹתוֹת
מְסַמֵּן אֶת הַשִּׁדּוּרִים רַק
​בְּיִשְׂרָאֵלִיוִיזַצְיָה

​מורשה תמיד ראתה בחייה תקווה ותיעלה תחושות אלו אל מילותיה. לאחר גירושיה, היא הייתה נחושה בדעתה להיות אישה עצמאית, והחלה לעבוד בחברת החשמל כדי לממן את הצריכה הכפייתית שלה בחינם. עד מהרה, קודמה למשרה מנהלתית בכירה ושם נשארה עד ליציאתה לפנסיה.

​​בשנותיה האחרונות מורשה המירה את ההתמכרות לחשמל באובססיה לאינטרנט וחזרה לכתוב חומרים חדשים, הפעם מתוך השינויים הטכנולוגיים של שנות האלפיים. מורשה הייתה דמות רדיקלית, חופשיה, ותמיד דאגה להתעדכן בחידושים הטכנולוגים ולנסותם על גופה. הוצאת ספר השירה שלה נקטעה באיבה, כאשר מורשה נפטרה מאי ספיקת חשמל במערכת העצבים. מילותיה האחרונות היו "נגמרה לי הסוללה".

נווט אלי - 2016

מָוֶת, בְּדַרְכְּךָ אֶל בֵּיתִי
בַּכִּכָּר צֵא יָמִינָה
לְאַחַר מִכֶּן, בְּעוֹד מָאַתַיִם מֶטֶר
אַל תִּתְעַכֵּב עַל רֶכֶב שֶׁעָצַר בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ
פְּנֵה יָמִינָה
הֵאֵט
מִכְמֹנֶת תְּנוּעָה לְפָנֶיךָ
הַמְשֵׁךְ יָשָׁר
הִגַּעְתָּ לִיעַד

לרגל 30 יום למותה, חבריה ומשפחתה בחרו להנציח את זיכרה דרך מסלול סיור אינטראקטיבי בשכונת מגוריה שכה אהבה, ולשתף את החברה בנקודת המבט וצורת הכתיבה היחודית שלה דרך שיריה וסיפור חייה